קרקס לילדים? נפלתם על הראש

משיעור הילדים הראשון שהייתי נוכח בו נפעמתי לראות ילדים קטנטנים בגובה 7 מטר ללא אבטחה, תלויים על הידיים כשהרגלים מעלה והראש מטה. שאלתי את עצמי איך הדבר הזה עובר בשלום. על פניו נראה מנוגד לכול מה שחשבתי על בטיחות. שנים לצד מורתי המיתולוגית, מאות תלמידות ותלמידים קטנטנים שעושים דברים נפלאים באוויר. שיטת הלימוד לפיה אנחנו מלמדים מבקשת להעניק למתאמן את האחריות על בטחונו. תוך הוראת טכניקה באופן הדרגתי היסוד הראשון ששיטת הלימוד מבקשת להקנות למתאמניה הוא היכרות עם הגוף. לימוד אקרובטיקה אווירית היא הזדמנות נפלאה ללמוד את השפה של הגוף. התלמיד לומד לזהות מתי נגמר לו הכוח והוא צריך להתחיל לרדת למטה ולעצור את התרגיל. הוא חייב לדעת כמה רגעים לפני כדי שיישאר לו כוח לשחרר את עצמו ולרדת. הוא ילמד להקשיב לכאב ולדעת מה הוא מספר מתי הוא מצביע על אי נוחות ומתי קריאת אזהרה. נלמד להזיז את הגוף בשלל דרכים, להכין אותו לפעילות אקרובטיקה ולהרפות אותו אחריה.

אחריות אישית. אומנם יש בכול עת לפחות מדריך אחד ששומר על הילדים. אבל הוא מוכוון דרך קבע לזהות תנועה לא בטוחה ולשקף אותה לתלמיד תוך שימת דגש על אחריות אישית. התלמיד צריך לשאול את עצמו: איך אני לא מגיע למצב הזה? איך אני יכול לדעת שאין לי מספיק כח לתרגיל מסוים לפני שאני מתחיל לבצע אותו?

עבודה הדרגתית. תכנית הלימודים שלנו בנויה כפרמידה של תרגילים. מהפשוטים אל המורכבים יותר. לכול תלמיד יש חוברת והוא עובד דרכה. כאשר תלמיד מציג תרגיל באופן שמניח את דעת המדריך הוא מורשה לעבור לתרגיל הבא וכן הלאה. כל תהליך הלמידה מתבצע בגובה המינימאלי האפשרי לקיום כל תרגיל ורק אחרי ביצוע מעולה ניתן לשחק עם התרגיל בגובה לצד תהליך החינוך הקרקסי הגוף עובד קשה ומתחזק בכול ביצוע מוצלח יותר או פחות. שלל תנועות לא רגילות כמו בניית מדרגה עם הרגלים הופכות שגורות ופשוטות. התנועה האווירית מוטמעת בגוף והערכים של שמירת הגוף ואחריות כלפיו הופכים הרגלים.

ואז אפשר לבוא לאולם ולראות ילדה בת 8 עושה גלגלונים על בד מתקרת האולם עד למטה אני מאמין בדרך הזו וצועד בה